תפילה, ענווה וזוגיות

באדיבות מגזין בית משיח

תפילה היא מרכיב משמעותי ביותר בחיים של יהודים מאמינים. אנו מתפללים לבורא עולם כדי להודות לבורא עולם על מה שכבר נתן לנו ולבקש ממנו את מה שעדיין חסר לנו. תפילה מעודדת אותנו להכרה של אסירות תודה. אסירות תודה נובעת מההבנה שאף אחד לא חייב לנו שום דבר וששום דבר לא מגיע לנו ולכן כל מה שאנו מקבלים הוא אך ורק מטובו וחסדו של הבורא. כך כותב בעל ה״לב טוב״ על דברי ״חובת הלבבות״: ״שאף אם יהיו מעשיו הטובים של האדם רבים כחול הים, לא יהיו שקולים אפילו כנגד טובה אחת שהבורא יתברך מיטיב לו בעולם הזה... נמצא איפה שהשכר שהבורא נותן לאדם לא מגיע לו עבור מעשיו אלא הוא ניתן לו רק בתור חסד מהבורא״ (חובת הלבבות, שער הביטחון, פרק ד).

אסירות תודה היא התרופה הרוחנית למחלת ה״מגיע לי״ שכל כך נפוצה היום. אסירות תודה אינה אומרת שאני לא מעוניין לשפר את מצבי וגם אינה אומרת שלא אפעל לשיפור מצבי, אלא אומרת שאני לא חושב שמישהו חייב לי משהו כדי שמצבי ישתפר. אסירות תודה היא התייחסות בוגרת לחיינו, והיא מנוגדת לאופן שבו ילדים קטנים חושבים ומתנהגים. ילדים קטנים (ומבוגרים שמתנהגים כמו ילדים קטנים...) חושבים שהכל מגיע להם. כאשר ילדים קטנים לא מקבלים את מה שהם רוצים הם מתחילים לבכות, לצעוק, להתרגז, להיעלב, וכו׳ עד שהם מקבלים (ולרוב הם אמנם מקבלים) את מה שהם רוצים. ילדים קטנים (ומבוגרים שמתנהגים כמו ילדים קטנים...) משתמשים במגוון שלם של מניפולציות במטרה לגרום להוריהם לתת להם את מה שהם רוצים. הדרך הבוגרת לקבל את מה שחסר לנו היא לבקש ולהשאיר לשני להחליט אם זה מתאים לו.

ילדים קטנים חושבים שהם חייבים לקבל את מה שהם רוצים (ומיד!) ואם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים הם חושבים שעושים להם עוול ואז הם מרגישים שהם קורבנות. לעומת זאת, אנשים בוגרים מבינים שהם לא קורבנות. מי שמרגיש שהוא קורבן עסוק בכך שעשו לו עוול. חייו של הקורבן סובבים סביב העוול שהוא חושב שנעשה לו והוא משתמש בעוול הזה כדי להצדיק את התנהגות הלא ראויה מצדו וכדי להשיג הטבות והנחות שונות. לדוגמא, אדם שאומר: ההורים שלי עשו לי עוול כי ״מגיע לי״ שאבא ואימא שלי יעניקו לי הרבה אהבה וכיוון שהם לא העניקו לי הרבה אהבה אני לא הולך לבית הכנסת להתפלל. או, אישה שאומרת: בעלי עשה לי עוול כי ״מגיע לי״ שבעלי יעניק לי תשומת לב וכיוון שהוא לא העניק לי אהבה אני לא מנקה כראוי את הבית, וכו׳. ברור שכולנו היינו רוצים שההורים שלנו יעניקו לנו הרבה יותר אהבה, וברור שכולנו היינו רוצים שהבעל שלנו (או האישה שלנו) יעניקו לנו יותר תשומת לב, אבל זה לא אומר שאנו חושבים שהם ״חייבים״ להעניק לנו יותר אהבה או יותר תשומת לב, ואנו לא משתמשים בכך כדי להצדיק התנהגות לא ראויה מצדנו. גם אם נפגענו (ואין מי שלא נפגע), אנו לא מתעסקים בכך יותר מידי, אלא מתרכזים במה שעלינו לעשות בחיינו. בטיפול נהוג לומר: אף ציפור לא מביטה אחורה כשהיא עפה בשמים...

השיח הקורבני מאד נפוץ בין בני זוג. פעמים רבות בני הזוג עסוקים מאד בעוול שנראה להם בני הזוג שלהם גרמו להם והם משתמשים בכך כדי להצדיק התנהגות לא ראויה של עצמם. הם מתעלמים מכך שהעוול שאולי נעשה להם אינו מצדיק עשיית עוול אחר על ידם. התייחסות בוגרת לחיים מחייבת אותנו להתנהג כראוי, גם אם נראה לנו שהשני לא התנהג כראוי. הדרך לתקן עוולה אחת אינה על ידי יצירת עוולה אחרת.

התפילה כולה מלאה בהודעה לה׳. כשאנו מתפללים אנו מודים לבורא עולם ומתרכזים בכל הטוב שהוא גומל לנו למרות הוא לא ״חייב״ לנו שום דבר, במקום להתעסק יותר מידי בעוולות שנעשו לנו. זה לא אומר שכל דבר בחיינו משביע רצון. זה גם לא אומר שאנו לא ממשיכים לנסות לשפר את חיינו. זה בעיקר אומר שאנו מקבלים אחריות בוגרת על חיינו.

__________
זאב קרומבי (MSW) הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות [email protected] או 0547-822686